איך מתעדים את סיפור החיים של ההורים

אם הגעתם לכאן, כנראה שכבר החלטתם. אולי היה יום הולדת עגול, אולי מישהו במשפחה חלה, ואולי פשוט הבנתם שאתם לא יודעים לענות על שאלה בסיסית על ההורים שלכם.

החלק הקשה הוא לא ההחלטה. רוב האנשים שמתחילים לתעד נעצרים אחרי שבועיים או שלושה, ולא בגלל שאיבדו עניין.

למה רוב הניסיונות נתקעים

ארבע סיבות חוזרות כמעט תמיד:

• מתחילים מההתחלה. "ספר לי על הילדות שלך" זו פתיחה שנשמעת הגיונית ומייבשת את שני הצדדים. אף אחד לא זוכר את הילדות שלו לפי סדר.
• מנסים לתפוס הכול במפגש אחד. אחרי ארבעים דקות התשובות מתקצרות, וחבל.
• מקליטים בלי לתמלל. תוך חודש יש ארבעים קבצים בשמות כמו "הקלטה 17". אף אחד לא יפתח אותם.
• מחכים לרגע הנכון. הרגע הנכון לא מגיע לבד.

שלב 1. תחליטו מה יוצא בסוף

לפני שמקליטים משפט אחד, תדעו מה אתם רוצים להחזיק ביד כשזה נגמר. ספר מודפס? קובץ שמעבירים לכל האחים? סרטון? הקלטות מסודרות?

ההחלטה הזאת נשמעת טכנית, והיא זו שקובעת כמה חומר צריך לאסוף ובאיזו איכות. לספר צריך גם תמונות. לסרטון צריך תאורה. להקלטות מספיק טלפון.

שלב 2. אל תתחילו מהילדות

תתחילו מהתקופה שהם הכי אוהבים לדבר עליה. אצל רוב האנשים זה גיל עשרים עד שלושים: הצבא, העבודה הראשונה, איך הכירו את בן או בת הזוג, הבית הראשון.

אחרי שני מפגשים כאלה, כשהם כבר בתוך זה, הילדות נפתחת לבד. תשאלו אז "ואיך זה היה בבית שגדלת בו" ותקבלו תשובה אחרת לגמרי.

שלב 3. במה מקליטים

אפליקציית ההקלטה שכבר יש בטלפון שלכם מספיקה לחלוטין. אין צורך בציוד. מה שכן משנה:

• תניחו את הטלפון על השולחן בין שניכם, ולא ביד. יד זזה, והקול קופץ.
• תכבו מזגן, טלוויזיה ומאוורר. רעש רקע הורס תמלול יותר מכל דבר אחר.
• תגידו בתחילת ההקלטה את התאריך ואת הנושא. שתי שניות שיחסכו לכם שעה בהמשך.
• אם אתם מצלמים וידאו, שימו את המצלמה על משהו יציב ותשכחו ממנה. אל תזיזו אותה תוך כדי.

שלב 4. הקצב שמחזיק לאורך זמן

עשרים עד שלושים דקות בכל פעם, אחת לשבוע או שבועיים. זה נשמע מעט. זה בדיוק הנקודה.

מפגש קצר שקורה כל שבוע מייצר תוך שנה בין עשרים לארבעים סיפורים מלאים. מפגש של שעתיים שקורה פעם אחת מייצר סיפור אחד ארוך ועייף.

שלב 5. לתמלל תוך יומיים

זה השלב שכולם מדלגים עליו, וזה השלב שמכריע אם התיעוד ישרוד. הקלטה שלא תומללה היא לא ארכיון, היא ערימה.

לא צריך לתמלל מילה במילה. מספיק לכתוב את הסיפור כמו שהוא סופר, לתקן משפטים קטועים, ולשמור את ההקלטה המקורית לצד הטקסט. ככה יש גם מה לקרוא וגם את הקול.

שלב 6. תמונות, תוך כדי ולא בסוף

בכל מפגש תביאו שתיים או שלוש תמונות מהתקופה שעליה מדברים. תשאלו מי בתמונה, מתי היא צולמה, ומה קרה באותו יום.

תמונה עם סיפור שווה פי כמה מתמונה בלי. בעוד שלושים שנה אף אחד לא יידע מי האנשים בתמונה, אלא אם מישהו רשם.

מה עושים כשהם לא רוצים

"אין לי מה לספר" ו"למי זה מעניין" הן שתי התשובות הנפוצות, ושתיהן לא אומרות מה שנדמה שהן אומרות. ברוב המקרים הן אומרות "אני לא יודע מאיפה להתחיל".

אל תתווכחו. תשאלו שאלה קטנה וקונקרטית במקום, כמו מה אכלתם בשישי בערב בילדות. תשובה אחת קטנה פותחת את הדלת יותר טוב מכל שכנוע.

אם זה עדיין לא זז, נסו את רשימת השאלות שלנו ותנו להם לבחור שאלה שמתחשק להם לענות עליה.

ואם אין לכם זמן לכל זה

זו הסיבה שבנינו את הסיפורים שלי. במקום שאתם תנהלו את התהליך, אנחנו שולחים שאלה אחת בכל פעם ישר לטלפון, ההורים עונים בקול מתי שנוח להם, ואנחנו מתמללים ומסדרים לפי תקופות. בסוף התהליך נשלח הביתה ספר מודפס.